הרהורים

סיכום והרהורים מתוך סדנת היוגה עם שמעון בן אבי בנושא משמעות החיים

בסדנא הדלקנו אור על המקום בו מסורת היוגה עוסקת בשאלות הגדולות של החיים, שהתבוננות בהם והתמודדות איתם יש לה את הכוח לעורר את המשמעות של החיים.

מהם השאלות?

אומר לנו יוגי בשם רמאנה מהרשי מספיקה השאלה "מי אני?"

והשאלות הנלוות אליה-למה אני כאן? מה אני עושה כאן? לאן אני הולך שכל הסיפור הזה נגמר?

עד שלא נגיע לאיזה שהי הבנה בזה, עד שלא נגיעה להתנסות עם מה שהשאלות מעלות, אנחנו נמצא את המצב הטראגי הזה שהאדם לא יודע מה הוא עושה, חי את חייו וכך חולף לו היום, השבוע, החודש, חולפת לו השנה וכך אפשר שכל חייו יחלפו ויתעורר עם השאלה איפה הוא היה? מספר לנו מורה יוגי גדול בשם רמאנה מהרשי, על אדם המוצא עצמו מגיע כשבידו שטיח  ומתבונן מסביב, שואל את מי שנראים אחראים על האירועים מתי זה מתחיל? אומרים לו יש זמן! כך אנחנו שואלים ותמיד אומרים לנו יש זמן. ואז הוא מתיישב על השטיח המגולגל חולף לו הזמן מסתכל ושואל מתי? ומראים לו ביד יש זמן, ואז הוא פורס את השטיח על הרצפה נשכב ונרדם וכך הזמן חולף, החיים חולפים. כשהוא מתעורר הוא מסתכל מסביב בבהלה ושואל מתי? אומרים לו זה כבר הסתיים וכך חיינו מסתיימים....הוא מגלגל את השטיח מניח תחת זרועו והולך. אומר לנו ראמה מהרשי שזה לא יקרה לכם!!! כשאנחנו מתבוננים לתוך חיינו נראה שאנחנו חיים כמו לא נמצאים, חיים איזה שהי תוכנית שהוכתבה לנו מהקרמה משמע מהתגובות לדפוסים האלו מהתרבות שמתוכה גדלנו, מהאירועים הפסיכולוגים והתגובה אליהם, מהחינוך, מהבית ומהסביבה....אנחנו חיים תוכניות שתוכנתנו על ידם וזה התוכן הפנימי שמנהל צורות מסוימות כיב יכול של חיים, מופיע ונעלם.

ראשיתה של המסורת המערבית ביוון הקדומה אומרת לנו שהאדם נידון לחיות חיים חסרי משמעות, מופיעה במיתולוגיה היוונית כמיתוס של סיזיפוס שאין שום משמעות למה שאנחנו עושים. אנחנו נידונים לחיות כך. אם כל אחד שואל את עצמו הוא יתבונן והוא יזהה את הכלא הזה, את הסורגים שהוא יצר דרך התגובות שלו דרך ההזדהויות שלו. מהותי להבין את הבעיה ,מי שלא נמצא בהבנת הבעיה הזו ימשיך את הריצה הסופית הזו שהיא חסרת כל ערך. מסורת היוגה לפי הבנתי מציעה לנו כלים לצאת מהמבוכה הזאת. יש אפשרות שאדם יהיה חופשי מהכלוב גם אם מאוד נעים לו בכלוב ומענג לו עדין זה כלוב. אומרת לנו היוגה שהלידה הראשונה שלנו היא רק הזדמנות ללידה השנייה ולא בגלגולים מדובר אלא אדם נולד כדי להבין את הבעייתיות ולצאת למסע של שחרור מה שנקרא ביוגה "מוקשה" משמע שחרור.

בסדנא שמעון הדגיש איך הכלים של היוגה מטפלים בשורש הבעיה.

1.הכלי הראשון דהיאנה-משמע מדיטציה. דרך הדהיאנה ניתן להבחין בדואליות של הרואה/המתבונן/הפרושה (ביוגה סוטרה המתבונן נקרא פרושה=רואה) שהוא תמיד חופשי ולא כלוא לבין הנראה/הפרקרטי  שהוא האגו שהוא האני, הגוף שלו, הרגשות שלו המחשבות שלו השקפות העולם הערכים הדפוסים... בתוך ההתנסות בדהיאנה (מדיטציה) אנחנו מבחינים בדואליות הזו בונים ממד מסוים של הפרקרטי, ברובד מסוים של הפרקרטי להגיע לצלילות ליכולת להסתכל בכאן ועכשיו. ואפילו להגיע למפגש של נוכחות להתנסות במהות, בפרושה משמע המתבונן, כלומר שההתנסות במי שאנחנו וביכולת של ההכרה שלנו להיות בכאן ועכשיו הם בסיס עם יצירת כלים כדי לצאת מתוך הכלא של האגו.

שמעון המליץ על הטכניקה של הדהיאנה (ישיבה במדיטציה) לתרגל בוקר ולילה באופן קבוע ללא הפסקה. להתחיל ממספר דקות ולהוסיף עם הזמן. כפי שציינתי ההתנסות עם הרואה (המתבונן=הפרושה) היא הכרחית כדי לעשות התאמה בין הרואה שהיא חוכמה מוחלטת לבין הנראה הפרקרטי, שיש בו את הפוטנציאל להכיל את אותה חוכמה מוחלטת  לכן יש צורך בלגשת לפרקרטי לנראה ולשחרר אותו מכל האשליה שמניעה אותו ומפעילה אותו ולאפשר לו להיות כלי עבור הרואה, המתבונן. רובד מסויים של הנראה הינו הגוף, במצב מוחלט אפשר שהוא יהיה טהור אך במציאות הלא מוחלטת הוא הופך כשדה שנושא רגשות ורוב הכלים בקריה יוגה (קריה -כל מה שקשור לרובד הפיזי ביוגה, אסנה,פראנהיאמה,מדיטציה,מנטרות, צאקרות....) נועדו לשחרר את הרובד הריגשי.

כלים שבחרנו בסדנא להתעסק איתם  זה פראנהיאמה ואסנה.

2. אם כך הכלי השני פראניאמה-התחלנו בפרקטיקה של פראניאמה בשתי טכניקות – אחת-אודג'אי פראנהיאמה  והשניה -סוריה בדהאנה (שימת לב לתחושת דרך נתיב השמש מתחילים דרך צד ימין בנשיפה ומעבר לצד שמאל בשאיפה). לשים לב שהנשימה מצטרפת לתחושות בבסיסן של הטכניקות מטרתן לשחרר את הרובד הרגשי, ללמוד מה קורה לנו ברמה האנרגטית וללמוד לשחרר  למקומות שונים בגוף לרובד התחושתי והנוכחות האנרגטית באותו מקום ולמשך זמן מסויים. כלומר ההקשבה למקומות שונים בגוף לרובד העדין של התחושות כלומר לרובד האנרגטי יוצרת התמרה ,שחרור של הרגשות שנמצאים באותו אזור.

3. הכלי השלישי הינו האסנה (תנוחה)- האסנה היא עוד כלי לגשת לשחרר את הרובד הריגשי. שמעון הדגיש את העקרונות האנטומים שמנחים אותנו עם העבודה עם הגוף ואת שימת הלב לעשרה אזורי התמחות (3 אזורים בחוליות עמוד השדרה-העורף,החזה,והגב התחתון, מפרקי הירך,הברך,הקרסול, הכתפיים,מרפקים,עצמות האמה ושורש כף היד). שמעון הדגים כיצד שימוש בעקרונות האנטומים ושימת לב לעשרה אזורי התמחות ניתן לבצע בצורה נאותה ע"י מניפולציה אנטומית כדי לגשת לאזורים שונים בגוף ולשחרר מתוכם את הרובד הריגשי,החסימות. ואז תרגלנו במשך שעתיים תרגול מאלה- מחרוזת של תנוחות שהיו בדיאלוג עם התנוחות של הסדרה הראשונה והשניה. המייחד תרגול בויניאסה שהוא שומר את המתרגל במצב תודעתי של ריכוז ושל מדיטציה במהלך כל התרגול כלומר תרגול שהוא כולו מדיטציה בתנועה.

 

החלק השני של הסדנא-התחיל בסיפור על ההכרה המשולה לסוחר שכולא אותנו. מכניסה אותנו לכלוב כלומר האדם מכניס עצמו לכלוב יוצר תנאים נעימים בתוך הכלוב . כפי שהתוכי אמר "תמסור לחברים שלי שטוב לי מאוד בכלוב". כלומר טוב לנו מאוד אבל בכלוב!!! הסיפור מסתיים במסר שכדי להיות משוחררים חופשיים לפגוש את האור את האהבה אנחנו צריכים למות כל עוד אנחנו חיים כדי להיות חופשיים. המוות הוא אינו עזיבת הצורה החיצונית שבה אנחנו חיים, המשפחה,החברה אלא עזיבת עולם ההזדהות ועולם התגובתיות לדמות שאיתה אנחנו מזדהים מההתמכרות לחשוב, מההתמכרות לרגשות, מההתמכרות לפעילות.

מהותי להבין שכדי לחיות חיים מתוך משמעות אדם צריך להגיע למפגש עם המהות שלו עם מי שאינו נולד ואינו מת. כלומר זאת לידתנו השניה-הלידה הרוחנית שהיא המשמעות המלאה והנסתרת של לידתנו הראשונה הפיזית. כדי להגיע לתנאים של יצירת מפגש כזה עלינו לחשוף ולהשתחרר מכל הערכים שלנו, השקפות העולם, הדפוסים וההתניות.

אשמח שתחלקו ותשתפו אותי בהירהורכם

וכפי ששמעון כותב "היפכו כל אבן"

המון אהבה ונמסטה

דנה 

חזרה