שיחה עם מורי שמעון בן אבי, יוגה כדרך לחיות ממצב תודעתי של אושר תמידי
שואלת: איך אנחנו מחברים את היוגה על כל הרובדים שלה למצב התודעתי של אושר?
שמעון: "כפי שהדגשתי במפגש המנטרה הגדולה של היוגה אומרת לנו "סט ציט אננדה" כלומר שמהות הלידה של האדם הוא להשיג אושר בחייו, אושר תמידי לא משתנה מכאן ניתן לגזור שהלידה הראשונה שלנו היא שרוב בני האדם נולדים לידה קרמתית. כלומר אנחנו נולדים עם דפוסים פנימיים שמסתירים את הרוח מאתנו את מי שאנחנו. והחיים הם תהליך של מוקשה (בסנסקריט) משמע שחרור מכל אותם כבלים כדי לזכות במצב של אושר תמידי קבוע, אננדה (בסנסקריט). אם אדם יודע שזאת תכלית חייו לא תהיה לו שום סיבה להתלונן על כל מצב עניינים בחייו. שכן כל מצב מפגיש אותו עם דפוסים עם קרמה שכל העניין של המפגש הזה עם הקרמה הוא להשתחרר ממנו. אדם שחי עם השקפה כזאת הוא לא מחפש תוספת של "האני שלו" להכרה, לכבוד, לתארים לא מתעניין בכישלונות בהצלחות, בהישגים חומריים או תרבותיים הוא בבהקטי, התמסרות לדבר האחד לשחרור, או בשפה הרוחנית ללידה השנייה בתוך החיים ללידה הרוחנית".
שואלת: מה מקומה של העבודה הגופנית של התרגול ביוגה, של תרגול פראניאמה ,האסנה (תנוחה) בתוך הקונספט שאתה מציעה?
שמעון: "הגוף הוא שדה שמחזיק רגשות אנחנו מתנסים ברגשות וברובד עדין יותר בתוך הרגשות תחושות.
הרגשות מה מקורן? אומרים לנו החכמים הם תגובה של הגוף לפעילות הכרתית למחשבות. ואם נלך עמוק יותר ונשאל מה מקורן של המחשבות או הפעילות ההכרתית, הוריטי (בסנסקריט). מקורן בתוך הערכים שלנו, ההשקפות עולם שלנו, הדפוסים שלנו… הם כמו כלים, צינורות שמחברים אותנו לתוך שדות של מחשבות וכך אנחנו קולטים עולם של מחשבות והתגובה של הגוף יוצרת ממד רגשי. כלומר העבודה עם הגוף וכל העבודות האנרגטיות אינם יכולים ליצור מגע ולשחרר אותנו מהמבנים העמוקים של מקורות המחשבות (ההשקפות, הערכים, הדפוסים…). העבודה יכולה להיעשות רק על הממד שנמצא ברגע זה בגוף באותם רגשות שנמצאים פעילים או מוסתרים. כלומר שהתרגול שלנו ע"י מכניזם שהסברתי בסדנה ניתן לגשת דרך מניפולציות אנרגטיות ואנטומיות לגוף ולשחרר את הרובד הרגשי כאן מסתיים תפקיד העבודה הגופנית. מה שזה נותן לנו חופש ממימד רגשי או דחיסות רגשית למשך זמן מסוים. יש תחושה אמתית עמוקה של יותר פניות, של בהירות וצלילות לגשת אל השורשים העמוקים שיוצרים את הממד של המחשבות, הרגשות. עד כמה שזה נראה משהו זמני יש לזה חשיבות גדולה כי ללא פניות הממד הרגשי ,אדם לא ניגש ללא משבר גדול או אירוע מיוחד בחייו לשאלות הגדולות מה מנחה אותו בחיים? מהיכן הוא בא? מהו עושה כאן?
זה הקשר בין העבודה הגופנית כחלק מפרקטיקה רחבה יומיומית ללא הפסקה שעוסקת במסע הרוחני של שחרור האדם מ"האני שלו".
שואלת: בהנחה שאדם זכה בהבנה זו שתכלית חייו להגיע לאושר קבוע לא משתנה, כיצד הוא משיג את זה בחיי היומיום שלו?
שמעון: "כפי שהדגשתי בסדנה הקוד הרוחני לעבודה ביומיום הוא פשוט אבל לא קל. כמו שאומרת לנו המסורת "המרחק בין מערב למזרח הוא רק הפניית מבט" אבל כדי להפנות את המבט לפעמים השרירים תפוסים מדי בצוואר או רוב הזמן הם תפוסים.
על איזה הפניית מבט מדובר? יש להכיר בזה שהחיים, הדארמה, האושר, הנוכחות כל אילו מילים נרדפות לאותו דבר לאותו אחד. מה שמייחד את אותה הוויה שעליה אנחנו מדברים שהיא נוכחת תמיד, אינה משתנה. אומרים לנו באופנישדות (מתוך צאנדוגיה אופנישד) "זהה בעבר בהווה ובעתיד היא ניתנת לנו" כלומר החיים ניתנים לנו אף אחד לא נתן לעצמו את החיים. וכדי שהדמות שזיהנו אותה תוכל להתחבר לאותה חוכמה, לאותה נוכחות לאותה דארמה, היא צריכה להגיע למצב של סאמה (בסנסקריט) שווה, זהה לרוח הזאת. אם נהיה שונים ממנה לא נוכל להתחבר אליה. כלומר מתי אדם שונה מהרוח? כשהוא באנוכיות, כשהוא ברצון להשיג אושר או כל דבר אחר לאני שלו, לאגו. הוא הופך להיות לא דומה ומתרחק מהרוח. כלומר כל פעולה שאנחנו עושים ביומיום בהתכוונות הפנימית שלה היא להוסיף משהו לאני שלנו היא תרחיק אותנו מהרוח מכיוון שהחיים, הרוח היא רק נתינה ועם אנחנו רוצים משהו לעצמינו אנחנו הופכים לא דומים לה. כמו שאמרתי בסדנה זה דומה להיות ביצה או נהר. ביצה היא רק לוקחת לעצמה לכן היא עכורה, מלאת רעלים ומחלות לעומת נהר שכל הזרימה של המים היא לא בשבילו אלא לתת את זה הלאה. כלומר כל העשיה שלנו צריכה להיות לקבל לשם לתת. את זה אנחנו לומדים מתוך השיחה בטקסט שנקרא "צאנדוגיה אופנישד" השיחה בין האלים, בני האדם והשדים עם המורה הקדום, פראג'פאטי, כפי שסופר בסדנה. כלומר התרגול הוא פשוט אבל הוא לא קל. מה שצריך להעסיק אותנו ממד של היוגה- לתת, לשרת ביחס לכל פעולה ביומיום שלנו. וכל פעולה שאני רוצה לעצמי אין בה נתינה ואין בה שרות וזה מרחיק אותי מהאושר.
כפי שנאמר בסוף הסדנה עם אתם מבינים את הנאמר לא לדחות את העבודה כל מי שדוחה חמש דקות דוחה חיים שלמים. זאת האמת שסיפרו לנו חכמינו הזקנים תבדקו את זה!"
נמסטה דנה
שואלת: איך אנחנו מחברים את היוגה על כל הרובדים שלה למצב התודעתי של אושר?
שמעון: "כפי שהדגשתי במפגש המנטרה הגדולה של היוגה אומרת לנו "סט ציט אננדה" כלומר שמהות הלידה של האדם הוא להשיג אושר בחייו, אושר תמידי לא משתנה מכאן ניתן לגזור שהלידה הראשונה שלנו היא שרוב בני האדם נולדים לידה קרמתית. כלומר אנחנו נולדים עם דפוסים פנימיים שמסתירים את הרוח מאתנו את מי שאנחנו. והחיים הם תהליך של מוקשה (בסנסקריט) משמע שחרור מכל אותם כבלים כדי לזכות במצב של אושר תמידי קבוע, אננדה (בסנסקריט). אם אדם יודע שזאת תכלית חייו לא תהיה לו שום סיבה להתלונן על כל מצב עניינים בחייו. שכן כל מצב מפגיש אותו עם דפוסים עם קרמה שכל העניין של המפגש הזה עם הקרמה הוא להשתחרר ממנו. אדם שחי עם השקפה כזאת הוא לא מחפש תוספת של "האני שלו" להכרה, לכבוד, לתארים לא מתעניין בכישלונות בהצלחות, בהישגים חומריים או תרבותיים הוא בבהקטי, התמסרות לדבר האחד לשחרור, או בשפה הרוחנית ללידה השנייה בתוך החיים ללידה הרוחנית".
שואלת: מה מקומה של העבודה הגופנית של התרגול ביוגה, של תרגול פראניאמה ,האסנה (תנוחה) בתוך הקונספט שאתה מציעה?
שמעון: "הגוף הוא שדה שמחזיק רגשות אנחנו מתנסים ברגשות וברובד עדין יותר בתוך הרגשות תחושות.
הרגשות מה מקורן? אומרים לנו החכמים הם תגובה של הגוף לפעילות הכרתית למחשבות. ואם נלך עמוק יותר ונשאל מה מקורן של המחשבות או הפעילות ההכרתית, הוריטי (בסנסקריט). מקורן בתוך הערכים שלנו, ההשקפות עולם שלנו, הדפוסים שלנו… הם כמו כלים, צינורות שמחברים אותנו לתוך שדות של מחשבות וכך אנחנו קולטים עולם של מחשבות והתגובה של הגוף יוצרת ממד רגשי. כלומר העבודה עם הגוף וכל העבודות האנרגטיות אינם יכולים ליצור מגע ולשחרר אותנו מהמבנים העמוקים של מקורות המחשבות (ההשקפות, הערכים, הדפוסים…). העבודה יכולה להיעשות רק על הממד שנמצא ברגע זה בגוף באותם רגשות שנמצאים פעילים או מוסתרים. כלומר שהתרגול שלנו ע"י מכניזם שהסברתי בסדנה ניתן לגשת דרך מניפולציות אנרגטיות ואנטומיות לגוף ולשחרר את הרובד הרגשי כאן מסתיים תפקיד העבודה הגופנית. מה שזה נותן לנו חופש ממימד רגשי או דחיסות רגשית למשך זמן מסוים. יש תחושה אמתית עמוקה של יותר פניות, של בהירות וצלילות לגשת אל השורשים העמוקים שיוצרים את הממד של המחשבות, הרגשות. עד כמה שזה נראה משהו זמני יש לזה חשיבות גדולה כי ללא פניות הממד הרגשי ,אדם לא ניגש ללא משבר גדול או אירוע מיוחד בחייו לשאלות הגדולות מה מנחה אותו בחיים? מהיכן הוא בא? מהו עושה כאן?
זה הקשר בין העבודה הגופנית כחלק מפרקטיקה רחבה יומיומית ללא הפסקה שעוסקת במסע הרוחני של שחרור האדם מ"האני שלו".
שואלת: בהנחה שאדם זכה בהבנה זו שתכלית חייו להגיע לאושר קבוע לא משתנה, כיצד הוא משיג את זה בחיי היומיום שלו?
שמעון: "כפי שהדגשתי בסדנה הקוד הרוחני לעבודה ביומיום הוא פשוט אבל לא קל. כמו שאומרת לנו המסורת "המרחק בין מערב למזרח הוא רק הפניית מבט" אבל כדי להפנות את המבט לפעמים השרירים תפוסים מדי בצוואר או רוב הזמן הם תפוסים.
על איזה הפניית מבט מדובר? יש להכיר בזה שהחיים, הדארמה, האושר, הנוכחות כל אילו מילים נרדפות לאותו דבר לאותו אחד. מה שמייחד את אותה הוויה שעליה אנחנו מדברים שהיא נוכחת תמיד, אינה משתנה. אומרים לנו באופנישדות (מתוך צאנדוגיה אופנישד) "זהה בעבר בהווה ובעתיד היא ניתנת לנו" כלומר החיים ניתנים לנו אף אחד לא נתן לעצמו את החיים. וכדי שהדמות שזיהנו אותה תוכל להתחבר לאותה חוכמה, לאותה נוכחות לאותה דארמה, היא צריכה להגיע למצב של סאמה (בסנסקריט) שווה, זהה לרוח הזאת. אם נהיה שונים ממנה לא נוכל להתחבר אליה. כלומר מתי אדם שונה מהרוח? כשהוא באנוכיות, כשהוא ברצון להשיג אושר או כל דבר אחר לאני שלו, לאגו. הוא הופך להיות לא דומה ומתרחק מהרוח. כלומר כל פעולה שאנחנו עושים ביומיום בהתכוונות הפנימית שלה היא להוסיף משהו לאני שלנו היא תרחיק אותנו מהרוח מכיוון שהחיים, הרוח היא רק נתינה ועם אנחנו רוצים משהו לעצמינו אנחנו הופכים לא דומים לה. כמו שאמרתי בסדנה זה דומה להיות ביצה או נהר. ביצה היא רק לוקחת לעצמה לכן היא עכורה, מלאת רעלים ומחלות לעומת נהר שכל הזרימה של המים היא לא בשבילו אלא לתת את זה הלאה. כלומר כל העשיה שלנו צריכה להיות לקבל לשם לתת. את זה אנחנו לומדים מתוך השיחה בטקסט שנקרא "צאנדוגיה אופנישד" השיחה בין האלים, בני האדם והשדים עם המורה הקדום, פראג'פאטי, כפי שסופר בסדנה. כלומר התרגול הוא פשוט אבל הוא לא קל. מה שצריך להעסיק אותנו ממד של היוגה- לתת, לשרת ביחס לכל פעולה ביומיום שלנו. וכל פעולה שאני רוצה לעצמי אין בה נתינה ואין בה שרות וזה מרחיק אותי מהאושר.
כפי שנאמר בסוף הסדנה עם אתם מבינים את הנאמר לא לדחות את העבודה כל מי שדוחה חמש דקות דוחה חיים שלמים. זאת האמת שסיפרו לנו חכמינו הזקנים תבדקו את זה!"
נמסטה דנה