מה ההבחנה בין תירגול יוגה לבין פעילות גופנית?

האם תרגול היוגה מהותו לעסוק בתרגילי גוף אקרובטים במטרה לפתח את הגמישות והכוח הגופני? האם בזה זה מסתיים? ואם כן אז למה לא לתרגל פילאטיס, אקרובאטיקה, מחול או כל פעילות גופנית שתומכת בשיפור הפרמטרים הגופניים?

על אף שהתרגול של היוגה ברובד הפיזי תומך בפיתוח הגמישות,הכוח,מערכת הנשימה,מערכת הדם,מטהר את הגוף מרעלים בונה ומחזק שרירים ועצמות האם אפשר שמדובר במשהו רחב ועמוק יותר?

ד"ר דני רווה מרצה לפילוסופיה אומר שהוא בטוח שבמילונים חדשים אפשר למצוא את הערך "יוגה" אחרי "יובש" ולפני"יוגרט". בתוכי אני מחייכת ויחד עם זאת גם לא ממש!!! אולי כי ההליכה בדרך היוגה מזה 10 שנים, וכאדם שעוסק כל חייו בתנועה, בחקר התנועה ופעילות גופנית מלמדת אותי שמדובר במשהו גדול ומשמעותי יותר, במסורת מלאה בחוכמה ואהבה שעוסקת בפילוסופיה מעשית והתנסותית שמציעה אלטרנטיבה לתמוך בכל אדם בנגישות שלה לכל רובדי החיים. התחושה שלשווק את היוגה כתרגילי גוף או לפירסומת יוגרט בהבנה שלי זה לפספס מתנה גדולה שיכולה להוות אלטרנטיבה לחיות במשמעות עמוקה בתוך היומיומיות של החיים.

לפני שארחיב את ההבחנה בין יוגה לפעילות גופנית מוצאת לנכון להרחיב קודם את הפרספקטיבה בשאלה מהי יוגה? היוגה עוסקת בשאלה של חופש פנימה. היא מציעה לאדם אלטרנטיבה ליצור,לחקור וללמוד את הדרך שמובילה אותו לחיים אינטימיים וקרובים לעצמו ולא חיים שהוא מרגיש זר. או במילים אחרות לחפש את השלם והחופש להיות בתוך השלם או אפשר בעוד זווית לומר אפשרות לטרנספורמציה מתודעה שיפוטית ורועשת לתודעה שקטה מלאה באהבה.

ישנם חמישה רובדים שהיוגה עוסקת בהם:

1.הרובד הפיזי (הגוף) הנקרא "קריה יוגה" – המקום בו אנחנו חווים את העולם דרך חושינו. אותו רובד שאנחנו עוסקים בהרחבה בשיעורים דרך תרגול אסנות, פראניאמה, צ'אקרות ומנטרות.

2.הרובד של הידע הנקרא "ויגננה יוגה" – חקירה המורכבת מידע,תובנות ומקורות שרכשנו ובנינו את השקפת עולמינו. היוגי מוצא שהשקפת עולמו תשפיע על איך שהוא רואה את העולם.

3.הרובד הערכי נקרא "ראג'ה יוגה" – הערכים ההכרתיים המודעים ושאינם מודעים המנחים אותנו בחיי היומיום.

4.הרובד של העשיה נקרא "קארמה יוגה" – החיים הם יצירת העשיה שלנו. עשיה בכל הרמות הפיזי, מנטלי ונפשי. אפשר שמבנה העשיה יקרב אותנו לעצמינו ואפשר שירחיק.

5.הרובד שהוא מצב תודעתי מתוכו אנחנו עושים נקרא "בהקטי" – התמסרות לאהבה או בשפה אחרת מצב תודעתי של התמסרות לחופש "מאני" ו"שלי".

ההתייחסות לחמשת הרובדים האלו –הגוף,ערכים,השקפות העולם האופן בו אנחנו פועלים ומהו אותו מקום שממנו אנחנו פועלים באופן מודע לתוך החיים שזורים זה בזה בכל רגע בתוך ההתנסות שלנו ביומיום ובאים לידי ביטויי באך שאנחנו פוגשים את עצמינו בזוגיות, בהורות,במשפחה,בעבודה במצבים משתנים, במפגשים, עם אנשים ובאירועים הרחבים של החיים…כלומר חמשת הרובדים האלו משפיעים על התודעה של האדם בהתנסות שלו בתוך חייו.

היוגה קוראת לנו להיות אלכימאים להיכנס לעבודה איזוטרית פנימית בכל חמשת הרובדים כדי לשחרר את ההכרה מאי שקט הנובע מעומס של שיפוטיות מחשבות ורצונות הפועלים בתוך המנגנון של ההכרה של "תחושת האני החושב" ולאפשר להכרה לצאת לארץ חדשה לתודעה אחרת שקטה, מלאה בחמלה ואהבה.

אז איך עושים את זה? האם יש נוסחה, סיסמה, כפתור?

מתוך ההתנסות בדרך…היוגה היא מסע והיא תהליך של שאלת שאלות דרך תרגול אסנות, פראניאמה,שיחה, מדיטציה, התבוננות.

הרובד הפיזי בו אנחנו מתנסים בשיעורים דרך אסנה דרך תנוחות שונות הינו כלי נגיש להתחיל את התהליך דרך הגוף ולפתוח שער להתנסות בנוכחות ותודעה שקטה.

כאן אני חוזרת חזרה לאותה שאלה מה מבחין בין תרגול יוגה לפעילות גופנית?הרובד הפיזי,דרך אסנה,דרך תנוחות עוסק באפשרות לשחרר מצבים רגשיים מהגוף. במבט מבחין בהתנסות שלנו 90% מהאינטראקציה שלנו ביומיום היא דרך הגוף. כלומר הגוף מספר לנו את הסיפור האישי שלנו, הגוף מכיל בתוכו אינטליגנציה של מידעים רחבים דפוסים,התניות,רגשות…ברמת ההתנסות אנחנו יכולים להבחין שהגוף הוא תגובה למצב הריגשי שלנו לדוגמה כשאנחנו שמחים-הגוף מגיב בסומק על הלחיים, מצב של עצבנות-הגוף יכול להגיב בכאבי בטן תופעה שהמעי לא שקט, מצב של עצבות- העיניים דומעות הגרון דחוס וכן הלאה…המילה אסנה חובקת בתוכה את המשמעות אס=לשבת אנה=גוף המזון. כלומר אסנה מחביאה בתוכה את האפשרות לחשוף התנסות בנוכחות בתוך הגוף ובכך לאפשר שחרור מהגוף הרגשי והתגובתי. דרך התרגול אפשר שנחשוף את האסנה במהות שלה דרך הפניית המבט למימד השקט והעדין בתחושות עם הגוף אפשר שיתעורר מרחב חדש בהתנסות שזז הצידה "מאני חושב" ל"אני קיים". אקהרט טולה,מורה רוחני דגול בספרו "כוחו של הרגע הזה" אומר לנו "הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור אבל אינכם יכולים למצוא את הרגע כל עוד אתם המחשבה שלכם". הכלי בתירגול היוגה כדי לאפשר את הנוכחות מתחיל בשאלה היכן שימת הלב פונה בתירגול היכולת לשים לב נגישה לכל אחד מאיתנו והיא רק עיניין של מה מנחה את אותו מתרגל בהתאם למצב התודעתי האם התירגול הוא כלי לחקור את האפשרות להתנסות בנוכחות או האם התירגול הוא כלי לבנות את הגוף רק בהיבט הצורני שלו. או במילים אחרות האם הגוף הוא כלי כדי להשתחרר מכל מה שהוא "אני" או האם הגוף הוא כלי לבנות "אני". כלומר במציאות הפנימית התרגול דרך הגוף חושף פנימה את המנגנון של "האני החושב" ומציעה אלטרנטיבה להתנסות ב"אני קיים". כלומר היוגה טוענת כשהאדם נמצא במנגנון של ה"אני החושב" הוא לא יכול לחוות נוכחות. כשאדם נמצא במצב תודעתי שהוא נותן קרידט למחשבה ברמה הקיומית קשה יהיה לו להפנות את המבט פנימה לרובדים אחרים מהמחשבה. אקהרט טולה אומר"השכל או החשיבה אינם אחראים לנס החיים בעולם ובגופינו ולהמשכיות. תא אנושי בודד,שגודלו אלפיון הסנטימטר יכול להכיל פקודות DNA שיכולות למלא אלף ספרים בני 600 עמודים כל אחד.האינטליגנציה של פעולות הגוף כה נרחבות וכמה מעט אנחנו יודעים על כך". כאשר ההכרה זזה הצידה מההתמכרות למחשבות שהם תוצר לתגובות הרגשיות בגוף אז אנחנו יכולים לשרת דבר גדול יותר ולהפוך את הגוף כלי של נוכחות. היוגה מניחה שהגוף יכול להוות את הסירה שדרכה אפשר יהיה לחצות את נהר הסמסרה, את נהר הלידה,החיים והמוות. כלומר בהתנסות הפנימית לחיות את החיים בנוכחות בעוצמה.פטאנג'לי ביוגה סוטרה בפרק הראשון בסוטרה מספר13 מפגיש אותנו עם סוטרה הטוענת "שהאימון הוא המאמץ להתייצב בכך". והשאלה מהו המאמץ? האם הכוונה למאמץ פיזי צורני? או האם המאמץ הינו פנימי לא צורני? ומה המשמעות בלהתייצב בכך?היוגה קוראת לנו לחקור את ההתנסות דרך התירגול ומעמתת אותנו לחקור את ההתנסות היכן התודעה שקטה וקרובה לבית הפנימי בתוכנו?האימון מאתגר אותנו לעבודה איזוטרית שדורשת מאמץ להתייצב בנוכחות,דרך כוח המבט ושימת הלב פנימה כוח ה "טפס" בשפה היוגית עקרון הלהט והאש להתייצב במבט שמאפשר את השינויי לזוז הצידה מהרגלי ההכרה המכורה לחשוב ולהגיב "לתחושת האני" אל אותו ציר של נוכחות שמחבר אותנו לתוך תחושת "אני קיים". דרך כוחו של המבט פנימה שמתמסר לרובד העדין של התחושות השקטות בגוף, אפשר שנתנסה באקלים חדשים בתוך המציאות הממשית בגופינו. אקלים של דממה של תודעה אחידה ושקטה ,צלולה ופנויה לראות את המציאות בבהירות ובשקיפות ולא מתוך שיפוטיות,ביקורתיות ותגובתיות לרצון האישי והריגשי.

עבורי התירגול על המזרון הוא השראה לאימון מחוץ למזרון לחיים עצמם.

תודה על הזכות לחלוק יחד את דרך היוגה.

אשמח שתשתפו אותי בהירהוריכם וכמו שמורי שמעון בן אבי אומר

"היפכו כל אבן"

נמסטה דנה

האם תרגול היוגה מהותו לעסוק בתרגילי גוף אקרובטים במטרה לפתח את הגמישות והכוח הגופני? האם בזה זה מסתיים? ואם כן אז למה לא לתרגל פילאטיס, אקרובאטיקה, מחול או כל פעילות גופנית שתומכת בשיפור הפרמטרים הגופניים?

על אף שהתרגול של היוגה ברובד הפיזי תומך בפיתוח הגמישות,הכוח,מערכת הנשימה,מערכת הדם,מטהר את הגוף מרעלים בונה ומחזק שרירים ועצמות האם אפשר שמדובר במשהו רחב ועמוק יותר?

ד"ר דני רווה מרצה לפילוסופיה אומר שהוא בטוח שבמילונים חדשים אפשר למצוא את הערך "יוגה" אחרי "יובש" ולפני"יוגרט". בתוכי אני מחייכת ויחד עם זאת גם לא ממש!!! אולי כי ההליכה בדרך היוגה מזה 10 שנים, וכאדם שעוסק כל חייו בתנועה, בחקר התנועה ופעילות גופנית מלמדת אותי שמדובר במשהו גדול ומשמעותי יותר, במסורת מלאה בחוכמה ואהבה שעוסקת בפילוסופיה מעשית והתנסותית שמציעה אלטרנטיבה לתמוך בכל אדם בנגישות שלה לכל רובדי החיים. התחושה שלשווק את היוגה כתרגילי גוף או לפירסומת יוגרט בהבנה שלי זה לפספס מתנה גדולה שיכולה להוות אלטרנטיבה לחיות במשמעות עמוקה בתוך היומיומיות של החיים.

לפני שארחיב את ההבחנה בין יוגה לפעילות גופנית מוצאת לנכון להרחיב קודם את הפרספקטיבה בשאלה מהי יוגה? היוגה עוסקת בשאלה של חופש פנימה. היא מציעה לאדם אלטרנטיבה ליצור,לחקור וללמוד את הדרך שמובילה אותו לחיים אינטימיים וקרובים לעצמו ולא חיים שהוא מרגיש זר. או במילים אחרות לחפש את השלם והחופש להיות בתוך השלם או אפשר בעוד זווית לומר אפשרות לטרנספורמציה מתודעה שיפוטית ורועשת לתודעה שקטה מלאה באהבה.

ישנם חמישה רובדים שהיוגה עוסקת בהם:

1.הרובד הפיזי (הגוף) הנקרא "קריה יוגה" – המקום בו אנחנו חווים את העולם דרך חושינו. אותו רובד שאנחנו עוסקים בהרחבה בשיעורים דרך תרגול אסנות, פראניאמה, צ'אקרות ומנטרות.

2.הרובד של הידע הנקרא "ויגננה יוגה" – חקירה המורכבת מידע,תובנות ומקורות שרכשנו ובנינו את השקפת עולמינו. היוגי מוצא שהשקפת עולמו תשפיע על איך שהוא רואה את העולם.

3.הרובד הערכי נקרא "ראג'ה יוגה" – הערכים ההכרתיים המודעים ושאינם מודעים המנחים אותנו בחיי היומיום.

4.הרובד של העשיה נקרא "קארמה יוגה" – החיים הם יצירת העשיה שלנו. עשיה בכל הרמות הפיזי, מנטלי ונפשי. אפשר שמבנה העשיה יקרב אותנו לעצמינו ואפשר שירחיק.

5.הרובד שהוא מצב תודעתי מתוכו אנחנו עושים נקרא "בהקטי" – התמסרות לאהבה או בשפה אחרת מצב תודעתי של התמסרות לחופש "מאני" ו"שלי".

ההתייחסות לחמשת הרובדים האלו –הגוף,ערכים,השקפות העולם האופן בו אנחנו פועלים ומהו אותו מקום שממנו אנחנו פועלים באופן מודע לתוך החיים שזורים זה בזה בכל רגע בתוך ההתנסות שלנו ביומיום ובאים לידי ביטויי באך שאנחנו פוגשים את עצמינו בזוגיות, בהורות,במשפחה,בעבודה במצבים משתנים, במפגשים, עם אנשים ובאירועים הרחבים של החיים…כלומר חמשת הרובדים האלו משפיעים על התודעה של האדם בהתנסות שלו בתוך חייו.

היוגה קוראת לנו להיות אלכימאים להיכנס לעבודה איזוטרית פנימית בכל חמשת הרובדים כדי לשחרר את ההכרה מאי שקט הנובע מעומס של שיפוטיות מחשבות ורצונות הפועלים בתוך המנגנון של ההכרה של "תחושת האני החושב" ולאפשר להכרה לצאת לארץ חדשה לתודעה אחרת שקטה, מלאה בחמלה ואהבה.

אז איך עושים את זה? האם יש נוסחה, סיסמה, כפתור?

מתוך ההתנסות בדרך…היוגה היא מסע והיא תהליך של שאלת שאלות דרך תרגול אסנות, פראניאמה,שיחה, מדיטציה, התבוננות.

הרובד הפיזי בו אנחנו מתנסים בשיעורים דרך אסנה דרך תנוחות שונות הינו כלי נגיש להתחיל את התהליך דרך הגוף ולפתוח שער להתנסות בנוכחות ותודעה שקטה.

כאן אני חוזרת חזרה לאותה שאלה מה מבחין בין תרגול יוגה לפעילות גופנית?הרובד הפיזי,דרך אסנה,דרך תנוחות עוסק באפשרות לשחרר מצבים רגשיים מהגוף. במבט מבחין בהתנסות שלנו 90% מהאינטראקציה שלנו ביומיום היא דרך הגוף. כלומר הגוף מספר לנו את הסיפור האישי שלנו, הגוף מכיל בתוכו אינטליגנציה של מידעים רחבים דפוסים,התניות,רגשות…ברמת ההתנסות אנחנו יכולים להבחין שהגוף הוא תגובה למצב הריגשי שלנו לדוגמה כשאנחנו שמחים-הגוף מגיב בסומק על הלחיים, מצב של עצבנות-הגוף יכול להגיב בכאבי בטן תופעה שהמעי לא שקט, מצב של עצבות- העיניים דומעות הגרון דחוס וכן הלאה…המילה אסנה חובקת בתוכה את המשמעות אס=לשבת אנה=גוף המזון. כלומר אסנה מחביאה בתוכה את האפשרות לחשוף התנסות בנוכחות בתוך הגוף ובכך לאפשר שחרור מהגוף הרגשי והתגובתי. דרך התרגול אפשר שנחשוף את האסנה במהות שלה דרך הפניית המבט למימד השקט והעדין בתחושות עם הגוף אפשר שיתעורר מרחב חדש בהתנסות שזז הצידה "מאני חושב" ל"אני קיים". אקהרט טולה,מורה רוחני דגול בספרו "כוחו של הרגע הזה" אומר לנו "הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור אבל אינכם יכולים למצוא את הרגע כל עוד אתם המחשבה שלכם". הכלי בתירגול היוגה כדי לאפשר את הנוכחות מתחיל בשאלה היכן שימת הלב פונה בתירגול היכולת לשים לב נגישה לכל אחד מאיתנו והיא רק עיניין של מה מנחה את אותו מתרגל בהתאם למצב התודעתי האם התירגול הוא כלי לחקור את האפשרות להתנסות בנוכחות או האם התירגול הוא כלי לבנות את הגוף רק בהיבט הצורני שלו. או במילים אחרות האם הגוף הוא כלי כדי להשתחרר מכל מה שהוא "אני" או האם הגוף הוא כלי לבנות "אני". כלומר במציאות הפנימית התרגול דרך הגוף חושף פנימה את המנגנון של "האני החושב" ומציעה אלטרנטיבה להתנסות ב"אני קיים". כלומר היוגה טוענת כשהאדם נמצא במנגנון של ה"אני החושב" הוא לא יכול לחוות נוכחות. כשאדם נמצא במצב תודעתי שהוא נותן קרידט למחשבה ברמה הקיומית קשה יהיה לו להפנות את המבט פנימה לרובדים אחרים מהמחשבה. אקהרט טולה אומר"השכל או החשיבה אינם אחראים לנס החיים בעולם ובגופינו ולהמשכיות. תא אנושי בודד,שגודלו אלפיון הסנטימטר יכול להכיל פקודות DNA שיכולות למלא אלף ספרים בני 600 עמודים כל אחד.האינטליגנציה של פעולות הגוף כה נרחבות וכמה מעט אנחנו יודעים על כך". כאשר ההכרה זזה הצידה מההתמכרות למחשבות שהם תוצר לתגובות הרגשיות בגוף אז אנחנו יכולים לשרת דבר גדול יותר ולהפוך את הגוף כלי של נוכחות. היוגה מניחה שהגוף יכול להוות את הסירה שדרכה אפשר יהיה לחצות את נהר הסמסרה, את נהר הלידה,החיים והמוות. כלומר בהתנסות הפנימית לחיות את החיים בנוכחות בעוצמה.פטאנג'לי ביוגה סוטרה בפרק הראשון בסוטרה מספר13 מפגיש אותנו עם סוטרה הטוענת "שהאימון הוא המאמץ להתייצב בכך". והשאלה מהו המאמץ? האם הכוונה למאמץ פיזי צורני? או האם המאמץ הינו פנימי לא צורני? ומה המשמעות בלהתייצב בכך?היוגה קוראת לנו לחקור את ההתנסות דרך התירגול ומעמתת אותנו לחקור את ההתנסות היכן התודעה שקטה וקרובה לבית הפנימי בתוכנו?האימון מאתגר אותנו לעבודה איזוטרית שדורשת מאמץ להתייצב בנוכחות,דרך כוח המבט ושימת הלב פנימה כוח ה "טפס" בשפה היוגית עקרון הלהט והאש להתייצב במבט שמאפשר את השינויי לזוז הצידה מהרגלי ההכרה המכורה לחשוב ולהגיב "לתחושת האני" אל אותו ציר של נוכחות שמחבר אותנו לתוך תחושת "אני קיים". דרך כוחו של המבט פנימה שמתמסר לרובד העדין של התחושות השקטות בגוף, אפשר שנתנסה באקלים חדשים בתוך המציאות הממשית בגופינו. אקלים של דממה של תודעה אחידה ושקטה ,צלולה ופנויה לראות את המציאות בבהירות ובשקיפות ולא מתוך שיפוטיות,ביקורתיות ותגובתיות לרצון האישי והריגשי.

עבורי התירגול על המזרון הוא השראה לאימון מחוץ למזרון לחיים עצמם.

תודה על הזכות לחלוק יחד את דרך היוגה.

אשמח שתשתפו אותי בהירהוריכם וכמו שמורי שמעון בן אבי אומר

"היפכו כל אבן"

נמסטה דנה

תודה שמילאת את השאלון
סטודיו דנה יוגה

תודה שמילאת את השאלון
סטודיו דנה יוגה