סיכום והרהורים מתוך סדנת היוגה עם שמעון בן אבי בנושא “אמת”
אם יש כלי אחד שהאדם זקוק לו לשם השגת החיים, זו האמת, מהי האמת?
המפגש ניסה להדליק אור על סוגיית האמת ברבדים השונים בעשיה עם הגוף כל מה שמשויך לנפש ולרוח.
בחלק הראשון-ניסינו להתייחס לסובייקט המזהה מציאות או במילים אחרות למתרגל המתרגל תנועת אסנה (תנוחה בסנסקריט) פרקטיקות של פראנאיאמה או מדיטציה.
ההנחה הייתה שאם הכלי שדרכו אני מסתכל על הגוף על האנרגיה, על הפעילות הנפשית שלי, הרגשות וכו'… אם הוא עצמו לא נקי, כל פעולה, כל התייחסות תהיה לא מדויקת בהתאם לרמת הדיוק של המסתכל. במילים פשוטות אם כלי המדידה לא מדויק כל ההתייחסות או כל מידע שאקבל דרכו יהיה לא מדויק (שמעון נתן את דוגמת "הפלס" לכלי מדידה ) מכאן המסקנה הייתה לעבוד על כלי המדידה עצמו. ניסינו לחפש דרך לשכלל ולדייק את כלי המדידה עצמו. שמעון הדגיש שזה מופיע בסוטרה 28 בפרק השני של היוגה סוטרה "שכל איברי היוגה כל התרגולים מהותם אחד, להצליל את התודעה". כלומר להפוך את כלי המדידה למדויק. התנסינו וכדי להתנסות במבט עמוק מבחין, שמעון לקח את חוש הראיה בעזרת התובנות של המהברטה "האפוס הגדול" ,שבו המלכה מבקשת משיפחתה לכסות את עיינה, את ראייתה אחרי שנודע לה שהמלך עיוור כדי שלא תהיה לו סיבה להתלונן עליה. כלומר אם העיוורון שולט בעולם, כלומר הראיה משוחדת אז באירוניה אומרת לנו המהברטה נהיה גם אנחנו משוחדים, עיוורים לחיות כמו העולם עצמו. אך בזה שאנחנו מכסים את עייני הבשר אנחנו משתחררים מהראיה המניפולטיבית ופותחים את עייני הרוח.
כך תרגלנו בכיסויי עיניים את המדיטציה את הפרנאיאמה ותרגול ראשוני של עבודה עם אסנה, עבודה עם הגוף. חלקינו חשף את השלמות בהתבוננות בתנועה, כשמזיזים את האמביציה, את הרצונות, את המחשבות וחיים רק מתוך שדה של תחושות. תרגול שיכול לתמוך בצלילות הראיה של מהי תנועה שבאה משדה של תחושות.
בחלק השני- לאחר שלקחנו את התובנות של ראיה פנימית צלולה אל תוך תרגול של סדרה, עמדנו על הטבע של האמת ועל מורכבותה של האמת בחיי היומיום.
מהי האמת לפי מסורות רוחניות?
האמת אומרת לנו המסורות הרוחניות והמסורת של היוגה בפרט, שהיא זהה בעבר בהווה ובעתיד, שיש רק אמת אחת, ושזאת המטרה הנעלה ביותר (מתוך "סוויטרי" ספרות היער של המהברטה).
אם האמת היא אחת ונצחית למה היא לא נגישה לנו כל כך?
כדי להבין למה האמת לא ניגשה לנו צריך לעמוד על הטבע של לידת אדם. כלומר אומרת לנו המסורת שאדם נולד או כבר בהתעברות שהלידה היא לידה קרמתית. כלומר אנחנו מגיעים לעולם עם לבושים שמסתירים לנו את האמת עצמה. כלומר האמת מכוסה והחיים עצמם הם תהליך של גילוי.
כיצד הבנה רוחנית כזאת יכולה לתמוך בנו בחיי היומיום?
מרבית הכוחות שלנו בחיי היומיום הולכים לאיבוד בניסיונות להצדיק את הכיסויים את המציאות הקרמתית, כלומר את הדעות ,את הערכים ,את הרצונות לעומת הדעות והערכים של מישהו אחר. מרבית האנרגיה שלנו הולכת על לפגוע באחר בהתאם לאמת הקרמתית שלנו או להיפגע מאחרים. כשאנו חושפים בהתנסות, בהבנה העמוקה שכל מה שנקרא אצל אנשים "אמת" ואצלנו הוא פועל יוצא של כיסויים של הסתרות קרמתיות, שבטבע האנושי אין לנו יכולת לראות מעבר אליהם. ראיה כזו בחיי היומיום יוצרת מנוחה פנימית, מפנה אנרגיה שבוזבזה להנציח את הסבל לנתיבים של אהבה, הבנה וחמלה, לנתיבים של אדיבות נדיבות ונתינה. ביחס לעצמינו וביחס לאחרים. היומיום שלנו מתחיל לעסוק בלחבר ולאהוב ולא בלהתגונן או להאשים.
האם ניתן לומר שבני אדם באופן הטבעי לא יכולים לומר או לראות אמת?
כך עולה מתוך חקירת המנגנון האנושי שבאופן טבעי האדם לא יכול לראות או לומר אמת. אין כאן טענה רוחנית הבאה לפגוע או להאשים מישהו אלא מתארת את המציאות, שכן זה עובד באופן הטיבעי בטבע של האדם. המציאות העמוקה של קיומנו, אומרות המסוריות הרוחניות והיוגה היא , שהיא "אי ידיעה" (אווידיה בסנסקריט). על כך אמר קרישנה מורטי "הידוע הוא כמו סירה קטנה בתוך אוקיינוס של הלא ידוע" דמיינו לעצמכם אנשים בתוך הסירה שאולי יודעים משהו קטן על הסירה אבל שום דבר על איפה שהם נמצאים. כלומר אילו היה לנו את העוצמות הפנימיות, והמסורות הרוחניות מפתחות בנו את העוצמות לחיות בלא ידוע, לפתוח את הלב חופשיים מציפיות, חופשיים מהתנגדות, משיפוט, מהגנה והתגוננות. אך באופן הטבעי ללא כוחות "על " האדם לא יכול לחיות בלא ידוע, הוא מיד רץ לידוע למה שמופיעה לו פנימה, מה שנקרא "הזדהות עם דמות". הוא מזהה עצמו עם המראה, עם התוכן הפנימי, עם המעמד, עם הבעלויות וכו'..מכאן הסיוט מתחיל לרצות לתמוך ולהגן על כל מה שאני מזהה את עצמי איתו, ומצד שני להילחם, להגן, לשפוט ותוסיפו מילים שלכם על כל מה שהוא מנוגד למה שאני מזדהה איתו. ואז הדחף הפנימי לתת לדמות שאני מזדהה איתה את הקיום שלה ללא הפסקה. מכאן קל מאוד להגיע למסקנה שכשמה שאני רואה, חושב אינו קשור לאמת, אלא קשור לרצון שלי לכל אותם דברים שאני מזהה עצמי איתם. ומצד שני אני אטען לשקט אצל אחרים לא יאשים אחרים רק בגלל שהם בניגוד לדמות שלי, העשייה שלהם ,האמירה שלהם גם אם היא מנוגדת למה שאני מזדהה איתו.
האם זה לא מחליש להגיע להבנה שכל הרצונות שלי, המחשבות שלי השיפוטים הם שקר?
מחליש כן אבל את מי? ברור שזה מחליש את "האני " "את הדמות" אבל מי רוצה לתת כוח לשקר לגדול מצד אחד ,ומצד שני זה פותח דלת למי שאתה במהות, לאמת שהיא נצחית. מכאן שוחר אמת, אדם שמחפש את הדרך לאמת. ההתפתחות הרוחנית אינה נמדדת בוירטואוזיות, בשפה או ביכולות האקרובטיות שלו, אלא ביכולת שלו לזהות לדקויות את המניפולציות של ההכרה, השקרים הקטנים והגדולים. שוב נחזור על זה ונאמר, התפתחות רוחנית קשורה ביכולת שלי להצליל את ההכרה להפוך אותה לבהירה שאני אוכל לזהות את כל חוסר הניקיון הפנימי בתוכי ולא אצל האחר, האחר לא מעניין! שמעון הדגיש כדי להגיע להתפתחות לאמת, מהותי לדעת עם מי אנחנו מסתובבים, להיות בחברת אנשים שראייתם צלולה, שהם שמחים, שהם לא ממורמרים. לעין בספרים שנבעו מתודעות גבוהות כגון חומרים של אקהרט טולה, אופנישדות, הקבלה.
תודה לכם על הזכות לחלוק יחד את דרך היוגה, דרך של אהבה וחוכמה
ותודה למורי ,שמעון בן אבי, היקר על מפגש מעורר השראה כמו תמיד.
אשמח שתשתפו אותי בהירהוריכם
נמסטה דנה
אם יש כלי אחד שהאדם זקוק לו לשם השגת החיים, זו האמת, מהי האמת?
המפגש ניסה להדליק אור על סוגיית האמת ברבדים השונים בעשיה עם הגוף כל מה שמשויך לנפש ולרוח.
בחלק הראשון-ניסינו להתייחס לסובייקט המזהה מציאות או במילים אחרות למתרגל המתרגל תנועת אסנה (תנוחה בסנסקריט) פרקטיקות של פראנאיאמה או מדיטציה.
ההנחה הייתה שאם הכלי שדרכו אני מסתכל על הגוף על האנרגיה, על הפעילות הנפשית שלי, הרגשות וכו'… אם הוא עצמו לא נקי, כל פעולה, כל התייחסות תהיה לא מדויקת בהתאם לרמת הדיוק של המסתכל. במילים פשוטות אם כלי המדידה לא מדויק כל ההתייחסות או כל מידע שאקבל דרכו יהיה לא מדויק (שמעון נתן את דוגמת "הפלס" לכלי מדידה ) מכאן המסקנה הייתה לעבוד על כלי המדידה עצמו. ניסינו לחפש דרך לשכלל ולדייק את כלי המדידה עצמו. שמעון הדגיש שזה מופיע בסוטרה 28 בפרק השני של היוגה סוטרה "שכל איברי היוגה כל התרגולים מהותם אחד, להצליל את התודעה". כלומר להפוך את כלי המדידה למדויק. התנסינו וכדי להתנסות במבט עמוק מבחין, שמעון לקח את חוש הראיה בעזרת התובנות של המהברטה "האפוס הגדול" ,שבו המלכה מבקשת משיפחתה לכסות את עיינה, את ראייתה אחרי שנודע לה שהמלך עיוור כדי שלא תהיה לו סיבה להתלונן עליה. כלומר אם העיוורון שולט בעולם, כלומר הראיה משוחדת אז באירוניה אומרת לנו המהברטה נהיה גם אנחנו משוחדים, עיוורים לחיות כמו העולם עצמו. אך בזה שאנחנו מכסים את עייני הבשר אנחנו משתחררים מהראיה המניפולטיבית ופותחים את עייני הרוח.
כך תרגלנו בכיסויי עיניים את המדיטציה את הפרנאיאמה ותרגול ראשוני של עבודה עם אסנה, עבודה עם הגוף. חלקינו חשף את השלמות בהתבוננות בתנועה, כשמזיזים את האמביציה, את הרצונות, את המחשבות וחיים רק מתוך שדה של תחושות. תרגול שיכול לתמוך בצלילות הראיה של מהי תנועה שבאה משדה של תחושות.
בחלק השני- לאחר שלקחנו את התובנות של ראיה פנימית צלולה אל תוך תרגול של סדרה, עמדנו על הטבע של האמת ועל מורכבותה של האמת בחיי היומיום.
מהי האמת לפי מסורות רוחניות?
האמת אומרת לנו המסורות הרוחניות והמסורת של היוגה בפרט, שהיא זהה בעבר בהווה ובעתיד, שיש רק אמת אחת, ושזאת המטרה הנעלה ביותר (מתוך "סוויטרי" ספרות היער של המהברטה).
אם האמת היא אחת ונצחית למה היא לא נגישה לנו כל כך?
כדי להבין למה האמת לא ניגשה לנו צריך לעמוד על הטבע של לידת אדם. כלומר אומרת לנו המסורת שאדם נולד או כבר בהתעברות שהלידה היא לידה קרמתית. כלומר אנחנו מגיעים לעולם עם לבושים שמסתירים לנו את האמת עצמה. כלומר האמת מכוסה והחיים עצמם הם תהליך של גילוי.
כיצד הבנה רוחנית כזאת יכולה לתמוך בנו בחיי היומיום?
מרבית הכוחות שלנו בחיי היומיום הולכים לאיבוד בניסיונות להצדיק את הכיסויים את המציאות הקרמתית, כלומר את הדעות ,את הערכים ,את הרצונות לעומת הדעות והערכים של מישהו אחר. מרבית האנרגיה שלנו הולכת על לפגוע באחר בהתאם לאמת הקרמתית שלנו או להיפגע מאחרים. כשאנו חושפים בהתנסות, בהבנה העמוקה שכל מה שנקרא אצל אנשים "אמת" ואצלנו הוא פועל יוצא של כיסויים של הסתרות קרמתיות, שבטבע האנושי אין לנו יכולת לראות מעבר אליהם. ראיה כזו בחיי היומיום יוצרת מנוחה פנימית, מפנה אנרגיה שבוזבזה להנציח את הסבל לנתיבים של אהבה, הבנה וחמלה, לנתיבים של אדיבות נדיבות ונתינה. ביחס לעצמינו וביחס לאחרים. היומיום שלנו מתחיל לעסוק בלחבר ולאהוב ולא בלהתגונן או להאשים.
האם ניתן לומר שבני אדם באופן הטבעי לא יכולים לומר או לראות אמת?
כך עולה מתוך חקירת המנגנון האנושי שבאופן טבעי האדם לא יכול לראות או לומר אמת. אין כאן טענה רוחנית הבאה לפגוע או להאשים מישהו אלא מתארת את המציאות, שכן זה עובד באופן הטיבעי בטבע של האדם. המציאות העמוקה של קיומנו, אומרות המסוריות הרוחניות והיוגה היא , שהיא "אי ידיעה" (אווידיה בסנסקריט). על כך אמר קרישנה מורטי "הידוע הוא כמו סירה קטנה בתוך אוקיינוס של הלא ידוע" דמיינו לעצמכם אנשים בתוך הסירה שאולי יודעים משהו קטן על הסירה אבל שום דבר על איפה שהם נמצאים. כלומר אילו היה לנו את העוצמות הפנימיות, והמסורות הרוחניות מפתחות בנו את העוצמות לחיות בלא ידוע, לפתוח את הלב חופשיים מציפיות, חופשיים מהתנגדות, משיפוט, מהגנה והתגוננות. אך באופן הטבעי ללא כוחות "על " האדם לא יכול לחיות בלא ידוע, הוא מיד רץ לידוע למה שמופיעה לו פנימה, מה שנקרא "הזדהות עם דמות". הוא מזהה עצמו עם המראה, עם התוכן הפנימי, עם המעמד, עם הבעלויות וכו'..מכאן הסיוט מתחיל לרצות לתמוך ולהגן על כל מה שאני מזהה את עצמי איתו, ומצד שני להילחם, להגן, לשפוט ותוסיפו מילים שלכם על כל מה שהוא מנוגד למה שאני מזדהה איתו. ואז הדחף הפנימי לתת לדמות שאני מזדהה איתה את הקיום שלה ללא הפסקה. מכאן קל מאוד להגיע למסקנה שכשמה שאני רואה, חושב אינו קשור לאמת, אלא קשור לרצון שלי לכל אותם דברים שאני מזהה עצמי איתם. ומצד שני אני אטען לשקט אצל אחרים לא יאשים אחרים רק בגלל שהם בניגוד לדמות שלי, העשייה שלהם ,האמירה שלהם גם אם היא מנוגדת למה שאני מזדהה איתו.
האם זה לא מחליש להגיע להבנה שכל הרצונות שלי, המחשבות שלי השיפוטים הם שקר?
מחליש כן אבל את מי? ברור שזה מחליש את "האני " "את הדמות" אבל מי רוצה לתת כוח לשקר לגדול מצד אחד ,ומצד שני זה פותח דלת למי שאתה במהות, לאמת שהיא נצחית. מכאן שוחר אמת, אדם שמחפש את הדרך לאמת. ההתפתחות הרוחנית אינה נמדדת בוירטואוזיות, בשפה או ביכולות האקרובטיות שלו, אלא ביכולת שלו לזהות לדקויות את המניפולציות של ההכרה, השקרים הקטנים והגדולים. שוב נחזור על זה ונאמר, התפתחות רוחנית קשורה ביכולת שלי להצליל את ההכרה להפוך אותה לבהירה שאני אוכל לזהות את כל חוסר הניקיון הפנימי בתוכי ולא אצל האחר, האחר לא מעניין! שמעון הדגיש כדי להגיע להתפתחות לאמת, מהותי לדעת עם מי אנחנו מסתובבים, להיות בחברת אנשים שראייתם צלולה, שהם שמחים, שהם לא ממורמרים. לעין בספרים שנבעו מתודעות גבוהות כגון חומרים של אקהרט טולה, אופנישדות, הקבלה.
תודה לכם על הזכות לחלוק יחד את דרך היוגה, דרך של אהבה וחוכמה
ותודה למורי ,שמעון בן אבי, היקר על מפגש מעורר השראה כמו תמיד.
אשמח שתשתפו אותי בהירהוריכם
נמסטה דנה
